כללי

שלום לכם חברים, אחרי החגים, רצינו סדר יום, רצינו שגרה, ואין שקט, ואין מנוחה. ויש כאב, ושכול ודמעות, כאב גדול,

שלום לכם חברים,   'יפה הצליף הגשם הראשון, כהוגן, איש לא חיכה, כולם שכבו לישון', כתב נתן אלתרמן. ולא רק

שלום לכם חברים, טוב שיש אסרו חג, הוא עוזר לי לקחת אוויר לפני החזרה למרוץ ימי החולין, או נכון יותר

שלום לכם חברים,   צנצנת הדבש עדיין עומדת על השיש במטבח, לא תמו ימי הרחמים, הרבה דבש אני מבקשת להכניס

שלום לכם חברים, זהבו של הדבש, אודם התפוח, לובנה של המפה, ושמלתי היפה, הכל מוכן לחג.   אבל התורה לא מזכירה אף

שלום לכם חברים,   ופתאום ראיתי את החצבים.   קרוב לשפת הכביש, עמדו בשורה. שורת שרביטים לבנים. מתנודדים קלות ברוח

לום לכם יקרים, עצוב לי הבוקר, קמתי הבוקר אל הודעת טקסט לקונית. הודעת יבשה שמקפלת בתוכה את עומק הצער והטרגדיה.

שלום לכם חברים,   שלושה כוכבים בשמיים, רוח קרירה עולה מהיער שמאחורי ביתנו. תם צום תשעה באב. השנה צמו כולם,

שלום לכם חברים, ככל שעלתה והתפתלה הדרך, הלכה ונעשתה צרה. ענפי העצים העבותים השתרגו מעל לראשם, הצליפו בפניהם, ושרטו את

שלום לכם חברים, הכל דיבורים, גודש ושפע עד כדי הצפה, טורים ומדורים של מילים, מילים ומילים, כל שעה, כל מחציתה