שלום לכם יקרים,
זהו, אחרון עוברי הדרכים, אחרון עולי הרגלים הגיע אל ביתו,
פרק את מזוודותיו, הבריש את גלימת המסע שלו,
אפשר להתחיל ולבקש על הגשם.
אלפי אכרים, אדמה חרושה, זרעים נטמנים בין תלמיה
ממתינים לאותם יחידים שעשו דרך ארוכה כדי לחגוג את חג הסוכות בירושלים, בחצרות בית המקדש,
שישובו אל ביתם בנינוחות,
שלא ירטבו מאותם גשמים שהיו יורדים,
לו היה עם ישראל מבקש עליהם.
מה עשה הכהן הגדול באותן דקות עילאיות, כאשר נכנס אל קודש הקודשים
כאשר כל העם עצר את נשימתו, ובלב הולם המתין ליציאתו?
הכהן הגדול נשא תפילה קצרה,
שבה ביקש שתהא השנה הבאה שנה ברוכה וגשומה.
"כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" הבטיח אלוקים לאברהם בפרשת השבוע הזה, (בראשית י"ג 15)
זאת הארץ שבימים אלו כל כך מנסים לערער על זכותנו לשבת בה,
זאת הארץ שיותר מכל מקום אחר על פני הגלובוס מתוקשרת, מדוברת, מאוימת,
זאת הארץ שאיננה דומה לשום ארץ אחרת,
ששום דבר בה איננו מובן מאליו,
שום דבר בה לא מתנהל חלק, רגיל ופשוט.
שאפילו מטר השמיים שלה תלוי בנו, במעשינו ובתפילותינו,
חודש חשוון, נקרא בתלמוד גם מרחש-וון,
החודש בו עדיין מרחשות שפתותינו,
ממשיכות לפזם וללחוש
את תפילות ובקשות חגי תשרי,
רק שלושה שבועות עברו מהרגעים המרגשים של תפילת נעילה בבית הכנסת,
רק שבועיים עברו מחג הסוכות,
אך לא תמו הימים הנוראים.
יום רודף יום, שמועה קשה רודפת שמועה אחרת קשה הימנה,
עם ישראל לא חזר לשגרה.
עדיין לא התיישבה דעתנו,
עדיין לא הוסדרה נשימתנו,
כולנו עדיין עוברי דרכים.
עוברי דרכים, הנמצאים בין לבין, חשופים ופגיעים,
חשדנים, חוששים, מתוחים לא רגועים,
כמו אדמה היבשה מחומה של הקיץ
שפוערת פה ושפתיים חרבות,
ומתחננת ללא קול למים,
אנו מתפללים לשקט, שלום ושלווה,
כמו עוברי דרכים אנחנו מבקשים להגיע למקום בטוח,
אנו מבקשים להגשים את כל מה שתכננו והגינו ורצינו,
לעשות אחרי החגים,
אבל אנחנו בדרך, בדרך, בדרך.
הנוסח של תפילת הדרך, אותה תפילה שחוברה לעוברים בדרכים,
להולכים ובאים ממקום למקום,
לא כתובה בלשון יחיד,
זו בקשה המנוסחת בלשון רבים,
אני לא מבקשת רק על עצמי הנוסעת עכשיו ,אני כוללת את עצמי עם הציבור ,
אני מבקשת עבור כל העם.
היחיד בשביל כולם, כולם בשביל היחיד.
ז' בחשוון הוא התאריך בו מגלה עם שלם התחשבות ביחידים,
על אלו שעדיין לא חזרו הביתה,
ומתחיל לבקש על צורך החיים הראשוני של המים,
עם שלם מאוחד מול איום משותף,
עם שלם נושא עיניו לשמיים, לא רק לגשם,
עם שלם מבקש הגנה ושמירה,
עם שלם מבקש חיים.
לא רק כאן מתאחדים יהודים,
בכל רחבי העולם מתאחד עם ישראל,
ושומר את השבת המתקרבת ביחד,
מניחים הכל, מתנתקים באמת מכל מה שלא קשור, שייך או מרעיש,
ומתחברים, איש אל אשתו, הורים לילדיהם, משפחות לקהילה,
עם לאלוקיו.
מתאחדים, מתחברים ומתעצמים.
שבת של שלום, שלווה ושקט,
וברוך הבא גשם!
יהודית