שלום לכם חברים,
חג הסוכות , זה השמח, הירוק עם קישוטיו המנצנצים,
והסדינים הלבנים המתוחים למשעי על דפנותיה של הסוכה הקטנה,
מגיע סוף סוף,
סוכות תמיד נופל עלי בהפתעה,
ראש השנה ויום הכיפורים היו מול עיני כבר מחודש אב,
שראשי התיבות של שמו הם אלול בא
קול השופר שעלה מחלונות בית הכנסת הקטן שמאחורי ביתנו בכל בוקר,
לא נתן לי לשכוח שעוד מעט קט ראש השנה,
והימים הללו של המלך בשדה, וכל המשלים על הרועה ועדרו, ובני מרון הדהדו מסביב,
מוחשיים חזקים מפצירים,
משהו שונה היה באוויר,
עד שאני שוכחת כי ארבעה ימים בלבד יחלפו מתקיעת השופר המכריזה על צאתו של היום הלבן והמקודש הזה,
ואנחנו נשב בסוכה שמחים, עולזים ומשפחתיים.
מדוע החג הזה שלכבודו מקימים סוכה שכל כך טורחים בהכנתה,
נחגג דווקא עכשיו?
החג שנקבע לזכר הסוכות- ענני הכבוד- בהן סוכך עלינו אלוקים במדבר במשך 40 שנה,
"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג:43)
40 שנים מלאות היינו תחת ענני הכבוד יומם ולילה,
מדוע צריך להנציח אותם דווקא בזמן הלחוץ הזה,
של הכנות רבות כל כך שנדחסות בארבעה ימים,
בלי שניתנה שהות מספקת להתכונן נפשית לשינוי החד?
כל תאריך אחר היה יכול להתאים,
במיוחד באביב,
כאשר האוויר בשום וצח,
וריח הפריחה נישא ועולה,
אז, לא היה מתאים יותר?
40 יום של תפילה, תחנונים ובקשות
לשנה טובה ומוצלחת יותר,
לסליחה לכפרה,
עברו עלינו.
ובתוך כל הדמעות והחרטה,
נולדה קרבה מופלאה ואהבה גדולה לאלוקים,
שהכין את הזמן המתוק הזה,
להתחדשות, לעיון, להכנת תוכניות חדשות,
ולפתיחת דף חדש.
סוכות אומר "אלוקים, אל תלך,
אני רוצה להישאר איתך".
אני לא רוצה לצאת מיום הכיפורים בתחושת הקלה של צמתי, סבלתי, יראתי ופחדתי,
ועכשיו אני יכולה לנשום לרווחה,
לעבור לסדר היום בלי נקיפות מצפון,
בלי תחושה של יראה ופחד.
לפתוח בדיאטה,
לחתום על מנוי לשיעורי הפילאטיס במכון הכושר,
ולנסות להגשים ולמלא את התכניות שתכננתי אחרי החגים,
אני לוקחת את כל הנואשות והפחד, ומתרגמת אותם לאהבה,
מאמינה שמחלת,
מאמינה שראית את רצוני הטהור והכן,
מאמינה שנתת לי הזדמנות נוספת,
ואני רוצה להיות שם, במקום הזה,
בתחושת חמימות וקרבה,
לא מתוך אימת הדין אלא מתוך תחושת אהבה ואבהיות מלטפת.
"שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" (שיר השירים ב:6)
שרה הרעיה על הדוד.
חכמינו מפרשים שהשמאל משל הוא לראש השנה ויום הכיפורים ימי הדין,
והימין שהיא הנהגת האהבה, הרחמים והחסד, הם ימי הסוכות.
אפילו צורתה של הסוכה,
היא חיבוק,
הסוכה המינימלית ביותר ,שעדיין שם סוכה עליה היא סוכה של שלוש דפנות,
שתיים ברוחב רגיל, והשלישית ברוחב טפח.
מבנה דפנות הסוכה "שתיים כהלכתם ושלישית אפילו טפח" (מסכת סוכה ו:) מקביל למבנה היד המחבקת:
הזרוע והאמה כנגד שתי דפנות ,
וכף היד כנגד הדופן השלישית שאורכה המינימלי הוא טפח,
הנמדד בגודל כף היד.
החיבוק האלוקי נמצא סביבנו,
הוא מקיף את כולנו, לא רק את המחשבות, הכוונות והרצונות,
אלא גם את הגוף עם שלל כוחותיו.
בדיוק כמו העננים שהקיפו את בני ישראל ההולכים במדבר,
וסככו עליהם באהבה מפני החום, החול והאבק,
כך בדיוק אני רוצה להרגיש היום,
מוגנת, נאהבת ורצויה,
אני לא רוצה להתרחק,
אני רוצה להישאר שם,
"ופרוש עלינו סוכת שלומך, סוכת רחמים וחיים ושלום" (מתוך תפילת ערבית)
חג שמח,
חג של אהבה, אהבה ואהבה
יהודית