שלום לכם חברים,
מוצאי שבת, כמעט חצות
קריר בחוץ אך חם בבית הכנסת,
המזגן מתאמץ אך לא יכול להם לעומדים בלילות,
שזועקים בעוד ליל, משוועים בחינון,
ושרים בחום ובהתרגשות.
השבוע האחרון של שנת תשע"ה,
אפילו האשכנזים כבר משכימים קום לאמירת סליחות.
משל מערכת היחסים במגילת שיר השירים בין הדוד לרעיה-של עם ישראל והאלוקים, מספר לנו על שתי אינטראקציות :
בראשונה פותח הדוד "דודי לי ואני לו" (שיר השירים ב:16)
ובשניה יוזמת את הקשר הרעיה "אני לדודי ודודי לי" (שם ו:6)
הראשונה מדברת על חודש ניסן, והשניה על ימי אלול.
אותו פסוק מופלא שראשי תיבותיו אומרים אלול, רומז לנו בסופיהן על אות החודש – יו"ד.
ספר עתיק וקדוש שמיוחס לאברהם אבינו מלמד אותנו כי לכל חודש יש אות מיוחדת,
האות של חודש אלול היא יו"ד,
ומזל החודש בתולה.
הימים האלה מבקשים אותנו לגעת במשהו הפנימי הזה שבתוכנו שהוא נעול וחתום "גן נעול אחותי כלה" (שם ד:12)
ההתוודעות לנקודה היהודית שבתוכי מאפשרת לי לעשות את הדרך חזרה .
מאפשרת לי לשוב לא בדרך של שינוי המהות שלי,
אלא בדרך של השבת הווייתי האנושית לשורשה האלוקי.
זהו גילוי הנקודה הפנימית בתוכי שמעולם לא שלט בה זר, ותמיד נשארה קשורה אליו.
פרשת ניצבים היא הפרשה של השבת האחרונה בשנה זו,
משה רבינו מכנס את כל עם ישראל ביומו האחרון לשיחת פרידה:
"אתם נצבים היום כולכם…כל איש ישראל… מחוטב עציך ועד שואב מימך" (דברים כ"ט:9)
על מה מדבר איתם האיש הגדול, שהוביל והדריך אותם כל אותן שנות נדודים במדבר?
הוא מכנס אותם כדי לכרות איתם ברית שלעולם לא תופר, ברית בינם לבין אלוקים,
בכל שעה, מכל מצב, בכל מקום מכל דרגה,
יהיה אשר יהיה,
ניצבים או זוחלים,
אם התודעה תהיה שוב פתוחה "חוטב עציך"-הנכונות לקבלת תובנות חדשות ועצות חדשות מהתורה הנקראת 'עץ חיים',
אם הלב יהיה מוכן "שואב מימך"- התחדשות הזרימה הנפשית, יציאה מההרגלים והקבעונות, חידוש ההתלהבות,
התורה מבטיחה כי "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" (שם ל:3)
היום,
כל יום יכול להיות היום הזה שמדבר עליו משה.
כל שבת יכולה להיות היום הזה בו אני יכולה למצוא את היו"ד הזו שבתוכי,
היום בו אני מוכנה להתנער מהכשלונות
הרגע בו אני מכריזה כי 'אנא זמין למהווי' (ליקוטי מוהר"ן תורה ו')
כי אני נכונה לחזור אל השורש האלוקי שלי ולהיוולד מחדש.
"בקש נא אובדיך
כי באו עדיך
כי טובים דודיך" (מתוך סליחות ליום שישי)
ברגע בו אני פוסעת אל דודי,
פוסע דודי גם אלי.
היום הוא יום רביעי האחרון של השנה הזו,
ומחר החמישי האחרון , ומחרתיים השישי האחרון,
כל יום יש לי את ההזדמנות לתקן את כל אותם הימים המקבילים לו במשך השנה.
ועוד מעט מגיעה השבת האחרונה,
יש לי את האפשרות לייקר ולכבד אותה
ולנהל אותה אחרת ממה שנהגתי תמיד,
לשמור אותה כהלכתה.
קצת מחשבה, קצת תכנון מוקדם
קצת רצון ונכונות, יעשו לכם את השבת הזאת אחרת,
הקובץ המצורף מסביר לנו על איך לעשות את זה בקלי קלות.
ביום שישי הזה נלך לקראת השבת, ונקבל את פניה,
ערוכים ומוכנים,
שבת של שלום אהבה וחיבור
יהודית