יתרו באורות

שלום לכם יקרים,

טו בשבט חלף לו, עם שמש פז זורחת וצפורים המצייצות בראש כל גג,
פריחת שקדיות, קערות עמוסות בפירות,
ושבחה של ארץ ישראל היפה שלנו.
עלים קטנים מפלסים להם דרך , כדוריות קטנות מתמתחות על ענפי העצים העירומים.
טו בשבט היה כמו קרן אור המפציעה באמצע אפרוריותו של החורף,
ומזכירה לנו שממש כמו העץ- גם אנחנו מסוגלים לצמוח ולהשתנות,
ופסק זמן של שלכת הוא רק פסק זמן ולא סוף פסוק.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על דרמה מטלטלת,
העולם כולו עוצר את נשימתו,
ובני ישראל זוכים במעמד לגדולה שבחוויות ששום בן אנוש לא זכה קודם לכן, ואף לא יזכה.
הם זכו למחזה אלוקי שהדהד וקבע את הקוד המוסרי של כל העולם כולו:
עשרת הדברות.

לו הייתי מתבקשת לתת כותרת לפרשה המפעימה הזו,
הייתי מכנה אותה "קבלת התורה"
או אולי "הרגע המכונן", או אולי ביתר פירוט "עשרת הדברות",
אבל התורה בחרה לכנות את הפרשה הזו בשם פרשת יתרו,
יתרו שהיה כהן מדין, חמיו של משה וסבם של ילדיו,
הוא שזכה ששמו יתנוסס בראשם של הדפים.

יתרו , כך מספרת לנו התורה שמע "את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" (שמות יח: 1)
והוא לקח את צפורה אשת משה ואת נכדיו ובא אל המדבר,

יתרו לא היה היחיד ששמע, כל העולם העתיק שמע על מה שעברה מצרים, שמעו על מה שעשה אלוקים לאימפריה הבלתי מנוצחת,
שמעו על קריעת ים סוף, ועל מלחמת עמלק,
יתרו היה היחיד שלא רק צקצק בלשונו,
היחיד שלא רק התרגש עד עמקי נשמתו,
היחיד שלא רק רצה לדוש בכותרות הסנסציוניות,
יתרו קם והלך.
יתרו בא לממש את ההתרגשות הגדולה, את ההתפעמות מכוחו של בורא יחיד,
השולט בים ביבשה ובאוויר,

השתתפות בחוויה חזקה, מעוררת התרגשות, פחד או עצב,
היא מרגשת ומפעימה, והיא גורמת לי התעלות,
היא מעוררת התפעלות עזה עד כדי כך שאני משוכנעת שאחרי מה ששמעתי,
החיים שלי מוכרחים להשתנות,

חולפים רק ימים אחדים ו…
ההתפעמות קהתה, חוויות אחרות דחקו את זו את זו,
הדעת הוסחה, האור התעמעם,
וחזרתי לסדר היום.

יתרו מלמד אותנו ששינוי אמיתי דורש לתת להתפעמות צורה,
אם היא נשארת אמורפית ומרחפת,
ללא הגדרה מדויקת שניצקת לכלי מעשה,
היא תתפוגג ממש כמו סלסולי ערפל יפהפיים בגיא הנשקף מחלון ביתי,

עשייה, ואפילו זעירה ולא משמעותית לכאורה,
מפעילה פנימה אזורים עדינים בנפש, שגורמים לשינויים להתקבע.
ההתמדה והחזרה חורשים את החריש העמוק,
שלאחר תקופה מצמיח את השינוי המיוחל.

יתרו מלמד אותנו שתהליכי צמיחה לא קורים מאליהם,
וכדי להיות עץ מניב פרות,
צריך לקום ולעשות מעשה.

שבת של שלום אהבה ואחווה,

יהודית