שלום לכם חברים,
על המרפסת בביתנו בירושלים הרגשנו אתמול בערב קרירות קלה.
תם השרב הגדול ,
הבוקר מביא את סלסולי הערפל בגיא.
חצבים מרימים ראש ואגלי טל צלולים מרעננים את האדמה היבשה הסדוקה מלהט השמש.
הנה נולד לו סתיו חדש שישכיח את חומו של הקיץ.
תחילתה של שנה מבצבצת מבין דפי הלוח.
ירח דק של סוף חודש אלול מטייל לו בשמיים. נושא בכנפיו את בשורתה המנחמת והמבטיחה של השנה החדשה ,
עם תקיעת השופר ומתק התפוח הנטבל בדבש, וכל שאר המאכלים המיוחדים.
לראש השנה אין מילים, רק סימנים
בראש השנה היתה אמורה רחל להנשא ליעקב,
והם קבעו ביניהם סימנים כדי שיעקב יוכל לזהות את רחל גם בחשיכה,
אך כשראתה רחל כי אביה מכין את לאה להכנס לחופה במקומה, והבינה עד כמה תתבייש לאה כאשר תתגלה התרמית,
החליטה למסור לה את סימניה.
צבעוניותו של השולחן בליל ראש השנה הוא הרבה יותר עמוק,
עמוק יותר מאיחולים וברכות חמות,
מתחינות לוהטות לשנה טובה, מלאה בזכויות ובשלום ובנחת,
רוחה של רחל, מרחפת ומזכירה לי את הסימנים הללו, שהיו הרחק הרחק במנהרת הזמן,
ומלמדת אותי שליטה ואיפוק, וויתור והבלגה.
שהם הצעד הראשון בעבודת שינוי.
הוויתור הגדול של האם הגדולה,
עומד לנו גם היום.
ראש השנה הוא גם היום בו נבראו אדם וחווה,
בו ביום אכלו מעץ הדעת, והתחבאו לקולו של האלוקים השואל 'איכה' (בראשית ג:9)
החג המגיע אלינו הוא תחנה במעגל השנה,
זמן שניתן לנו כדי להשקיט את שאון והמולת חיי היום יום.
כדי שאוכל להרהר קמעא בשנה החדשה
ולשאול את עצמי 'איכה' .
לחפש בתוכי את הפשטות הטהורה,
את הרצון הראשוני,
את הכוונה הטובה שכרגע אין לה מילים או מעשים,
רק מחשבות, רק סימנים,
ממש כמו קולו של השופר,
כי ראש השנה איננו סתם הדף הראשון בלוח השנה החדש שהעמדנו על שולחן הכתיבה שלנו.
ביום בו נכנסת השנה החדשה
בורא עולם שיצר את האדם, הטבע, הים וכל אשר בו,
מחדש את מלכותו עלינו.
שואל כל אחד 'איכה',
ומתבונן על כל אחד ואחד מיציר כפיו .
ותקיעת השופר שלנו מסמלת בין השאר את רצוננו להיות גם השנה נתינים נאמנים.
יהי רצון שהשנה הזאת תהיה רצופה בבחירות מושכלות, נבונות ומרוממות.
וכאשר נגיע לסופה,
נביט מעבר לכתפינו על כברת הדרך שעשינו,
ונוכל להגיד שבכל מה שתלוי היה בנו,
עשינו את המירב והמיטב.
התקדמנו, התעדנו
ואנו ראויים הלאה לעוד שנים של זהב.
שכל ההתחלות החדשות יתחילו לכם בנעימות ובמתיקות.
כתיבה וחתימה טובה,
יהודית