שלום לכם חברים,
אז החג עבר, והיה לנו חג יפה במיוחד השנה, עם קידומת מתוקה של שבת,
ועד ראש השנה , אין לנו שום חגים,
(אולי טו באב שאינו חג של ממש, רק יום עם איזכור חגיגי)
אז קיץ וחם, וכבר אפשר ללכת לים והשמיניסטית שלי במרתון של בגרויות,
ובמקרר בין שאריות עוגת הגבינה עתירת השכבות והשמנת, לבין פסטו הבזיליקום והבורקיטס,
עומדות סלסלות הפרות.
אפרסקים קטיפתיים מבושמים, משמשים זוהרים בכתום,
שזיפים סגולי לחיים,
ואשכולות ענבים עסיסיים בירוק בוהק,
שהשנה חופפת עליהם הילה מיוחדת.
שש שנים שוררים בארץ שלנו חיי כלכלה מקובלים, חורשים וזורעים בה, נהנים מתנובתה של הארץ, מפיקים רווחים נאים מהיבולים,
שולטים כאן חוקי היצע וביקוש, תנודות שערים ומחירים עם רמאויות קטנות פה ושם שטובות לעסקים אך מזיקות לנשמה,
מדינה נורמלית עם סולם ערכים כלכלי מקובל של רכושנות, של מעמדות, ערש הולדתן של תחושות הקיפוח וה"מגיע לי",
ובתוך המרוץ הזה, הרגיל והנורמטיבי,
נעצרת המכונה בבת אחת, לא האטה או מיתון,
עצירה מוחלטת לשנה שלמה, בלימה של כל החקלאות הנורמלית,
צו רוחני עוצר את המציאות.
הארץ שובתת שבת לה',
"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה:
ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה:3-4)
זהו שיעור מאלף שזוכה בה איש השמיטה בארץ השמיטה.
האדם אינו אדון הכל, האדם אינו יכול לעשות באדמה ככל העולה על רוחו,
למשך שנה שלמה פירות הארץ ניתנים רק לצריכה, בלי שהמסחר מכניס את עצמו בין היבול והצרכן,
השדות והמטעים הפקר בשנה הזו,
בעל האדמות עומד בצד, ורואה כיצד אנשים נכנסים אל תוך שדהו ונהנים מפרותיו העסיסיים,
השבתון מזכיר לאדם כי הארץ ניתנה לכל חי,
לא רק לאלו שמבקשים להתעשר ממנה.
הניתוק הזמני הזה מהאדמה, והזמן הפנוי מזכך את המבט ומחזיר את הפוקוס למה שחשוב באמת.
לערכים שקצת המתינו בצד, מבויישים ודהויים,
לנשמה שכוסתה בבוץ ובמוץ,
העצירה הזאת טובה לא רק כדי לתת תחושת שיויון בין בעלי הנכסים לחסרי הרכוש.
היא מחזירה את המבט אל מי שנתן את האדמה הזאת, והוריד בה גשמי ברכה,
היא גורמת להרים עיניים למעלה.
להיזכר , להודות ולבקש הלאה.
זו שנה מחנכת מאין כמוה,
שכל החלומות והשאיפות לצבירת קנינים,
נבלמים, ומקבלים ריפריימינג אמיתי ומדויק יותר.
ששום הרצאה מטלטלת לא תשיג תוצאות שכאלה.
פירות הקיץ שחנטו בעונה המרוממת הזו,
באווירה הצלול של שנה נטולת רדיפה והישגיות,
גדלים אחרת,
יש בהם משהו שאין בפירותיה של השנה שעברה וגם לא בשנה הבאה,
יש בהם קדושה.
קדושתם של הפירות היפים הללו שמותקם ובושמם משיבי לב, ומשובבי עין,
במטבחי הפרטי והעירוני,
הרחק מהמטעים והכרמים,
מזכירה גם לי.
משיבה גם לי את האיזון והפרופרציות,
לרצון להשיג, לצבור ולנכס.
מזכירה לי את הכללים האמיתיים במסע החיים.
האפרסק אינו רק חבילת אנרגיה מועשרת בויטמינים ומינרלים,
והמשמש אינו רק תשתית לריבה טעימה במיוחד,
הם לוחשים ומבשרים לי את בשורתה של השמיטה.
שבת של שלום אהבה ומתק,
יהודית