שלום לכם יקרים
בשלושת השבועות האחרונים, אני מנצלת את זמני הפנוי, לסדר את ארון הבגדים שלנו. זו השנה הראשונה שאני מקדימה כל כך בהכנות לפסח. נכון שעדיין חורף, והטמפרטורות בירושלים הן חד ספרתיות,
נכון שלוח השנה מורה על ראש חודש שבט, (מה שאומר שהחג מגיע בעוד חודשיים וחצי).אבל אני מתכוננת.
מה קרה לי השנה?
'ספור יציאת מצרים שעולה מתוך הקריאה בחומש שמות, הגדה של פסח שהורדה מהמדף העליון, כדי להעשיר ולהרחיב את הידע שלי, גרמו לי להרהר על פסח המתקרב.
ההרהורים הביאו לדיבורים ולכתיבה, והעיסוק האינטנסיבי הווירטואלי אמנם, הפך למעשי מאוד:
מגדלים של בגדים מקופלים לתפארת, פינוי של כל מה שלא רלוונטי, וסוג של, אני מדגישה, רק סוג של, תכנונים השמורים לערבי פסחים.
יציאת מצרים לא שייכת רק לחג הפסח, היא מוזכרת במזוזה שאנחנו קובעים על דלתות ביתנו, בתפילין, בקידוש של שבת וחג, בסוכה, ובעוד מצוות רבות.
בשונה מהתפיסה הסוציולוגית, שהאדם תוצר של סביבתו, היהדות אומרת כי האדם הוא תוצר של מעשיו.
יש פער עצום בין שתי התפיסות כי אם אני סך של נסיבות, אז התגובות שלי הן המראה של ההורים, הנהיגה שלי היא מראה של הרובע בו התגוררתי, וההשכלה שלי היא ברמת בית הספר שאליו לא הלכתי,
ו"ככה זו אני, אין מה לעשות", לא נשאר מקום לבחירה חופשית.
התפיסה היהודית אומרת אחרת: נכון שהתגובות האינסטינקטיביות שלי הן הפלט של החברה, אבל קבלתי כוחות להתרומם מהמקומות הללו, קבלתי כוחות של איפוק,
קבלתי מנוע לשינוי, לצמיחה ולבנייה. ויותר מכך: גם אם הפנים שלי כועס, ממורמר, מתעצל ומוחה, גם אם אני חושבת שאין בי נתינה או אהבה או יכולות, כאשר אני עולה על פסים אקטיביים של עשייה,
התהליך יעורר את הכוחות הרדומים שבי ויהפוך אותי לטובה יותר, חרוצה יותר ומסוגלת. השינוי הוא מן החוץ אל הפנים.
לא ביום אחד, זהו תהליך ארוך יומיומי, של בחירות מושכלות מתוך מודעות שכך היא הדרך לשינוי של אמת. כל פעולה משפיעה, כל עשייה משנה.
הפרטים הרבים והמעשיים של עניני הפסח וזכירת יציאת מצרים ברמה יומיומית, נועדו לבנות אותי.
העשייה הזו גורמת לי להיבנות ולהעצים את האמונה במי שהוציאנו משם, ולפתח רגישות ויכולות של הכרת הטוב והיפה בחיי מול אדם ואלוקים.
גם אני- חושבת, קוראת, מדברת, לומדת ונושמת יציאת מצרים- ומתנהלת פסח…..
שבת של שלום, אורה ואהבה.
שימו לב לעצים, הם מתחילים להתעורר!
יהודית