וראה בטוב, ירושלים

שלום לכם חברים,

 

דממת המדבר הופרה בלילה ההוא, תשעה לחודש אב.

הירח המטייל בשמיים,

שמע קולות אחרים, קשים, בוכיים, מייבבים.

 

"ויִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר י"ד:1)

'כיוון שבאו מרגלים מתוּר הארץ, עמדו ופיזרו עצמם בכל שבטי ישראל,

וכל אחד בכל שבטו מתנפל לתוך זווית ביתו, ובניו ובנותיו באים אליו ואומרים לו מה לך אבי מורי,

ובעוד שהוא עומד, עושה עצמו נופל. ואומר להם – אוי לי עליכם, בני ובנותי וכלותי,

האיך האמוריים עתידים לשלוט בכם, האיך הם עתידים לתעתע בכם, מי יוכל לראות פני אחד מכם?

והיו בוכים כאדם שיש לו מת, והוא צווח ובוכה.

מיד כולם גועים בבכייה, ובניהם ובנותיהם וכלותיהם, עד שהיו השכנות שומעות והיו אף הן בוכות,

עד שהייתה משפחה למשפחה בוכה,

והיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה את שבטו, וכל אחד ואחד,

עד שנעשו שישים ריבוא חבורה אחת של בוכים ועלתה קול בכייתם למרום'.  (ילקוט שמעוני, שלח)

 

אז איך לא יבכו כולם?

איך לא יחששו מפני הגורל המצפה להם באותה "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ"? (במדבר י"ג:13)

באותה ארץ ענקים?

אז מדוע אמר הקב"ה לישראל: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכיה לדורות" (מסכת סנהדרין)

איזו בכיה של חינם הייתה זו לעם מבוהל שקבעה לדיראון את הלילה הזה,

ואלפי שנים לאחר מכן, חרבו בו מקדש ראשון ושני?

 

ליל תשעה באב הוא ליל חטא המרגלים,

אנחנו יודעים שבית ראשון חרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,

אנחנו יודעים שבית שני חרב בעוון שנאת חינם.

מה בקשו ללמד אותנו רבותינו כשהעבירו את המיקוד לשורש החורבן,

למקום שכשלעצמו לא היינו הולכים אליו,

אל המקום הזה של חטא המרגלים?

 

המרגלים בשרו בשורות איוב, כל שמחת וחדוות הגאולה נמוגה,

העם חש כי הוא עומד מול שוקת שבורה,

נקודת השבירה הזו היתה נקודת מבחן.

היא העמידה לפני העם מראה:

מהי באמת דמותך האמיתית,

מה קורה כשדברים לא ממש הולכים לפי התכנית.

איך אתה מגיב, מתנהג, מדבר.

אנחנו נורא נחמדים, מנומסים, אדיבים ויפים,

כל זמן שהכל הזורם למישרין,

כשמנהל הבנק מרוצה, שהפרויקט שעליו עמלתי צויין לשבח,

שמצאתי בקלות מקום חנייה.

אבל מה יוצא ממני כשפוגעים בי, כשדורכים לי על היבלת, כששמעתי שהכפישו את שמי,

כשפוגעים לי בכיס, כשאני חושבת שלא רואים אותי?

שם המבחן האמיתי.

"בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו, ובכיסו ובכעסו" (מסכת עירובין: סה)

את מי פוגשים אחרי כוסית או שתיים, אילו שדים משחרר כעסי,

ואיך אני נראית כאשר עוברת עלי שואה כלכלית.

 

מה אמר העם השבור ? הם רצו לשרוף את המועדון,

יציאת מצרים וקריעת ים סוף כבר לא נספרו,

חוויית ההתגלות במעמד הר סיני נמוגה,

הלחם השמיימי שהגיע בוקר בוקר אל פתחם,

והסלע המתגלגל איתם, שסיפק את המים להם ולבקרם,

הכל נמחק.

"נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר י"ד:4)

הכאב הצער והפחד,

גרמו להם לאבד שליטה.

אובדן שליטה הוא השורש שמוביל להרס, ולחורבן,

והתירוצים שאנחנו מתרצים את עצמנו לעצמנו ולאחרים,

גרועים יותר לפעמים מהמעשה עצמו.

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים הם תוצאות של איבוד שליטה,

כמו גם שנאת חינם.

ליל תשעה באב חשף את השורשים,

וכל עוד לא תוקנו,

עומדת ירושלים בשִממונה.

 

אז מה רואה אני במראה שלי?

היכן יושבים מרגלי,

התרים את ארצי ומוציאים ממני דיבה, רעה?

ואיה חלוני בו אקשור את "תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי" (יהושע ב:18)

ואֲשַלַח בעדו אותם אל ההר?

 

שבת של שלום אהבה ואחווה.

יהודית

situs slot gacor

prediksi sdy

syair macau

situs togel

toto togel