שלום לכם חברים.
דלת המכונית נסגרה בטריקה,
המנוע הותנע, ויצאנו לדרך.
לדרך חזרה.
אחרי שפרקנו והחזרנו למקום את חצי הבית שלקחנו איתנו,
האכלנו את מכונת הכביסה הרעבה,שאף פעם לא יודעת שבעה,
במנת המזון שלה.
חידשנו את המלאי במזווה,
השקנו את העציצים הצמאים, שלשונם דבקה לחיכם,
והעברנו מטלית על האבק שהצטבר.
הבית המסודר שהשארנו, נראה שוב כרגיל,
אי אפשר להאמין שרק ארבעים דקות של נסיעה,
מפרידות בין חופשה לשגרת ימי החולין.
אוהבת שגרה.
והילקוטים המוכנים , המלאים בספרי הלימוד הבוהקים,
הם אחד מסימניה הברוכים.
אוגוסט הלא שגרתי, נפרד מאיתנו לשלום,
נמוג יחד עם הערפילים הדקים, החלביים,
ששמש הבוקר מאדה בעמק שמאחורי ביתינו.
אוגוסט מפנה את מקומו לחודש חדש:
אלול.
כי באלול, ספטמבר דוהה משהו.
אחרי הרעש וההמולה של ימי החופשה,
עושה חשק לברוח לאיזה מקום שקט ומוגן,
ומתברר שלכך נועד בדיוק חודש אלול האוסף אותנו אליו בסוף השנה.
חכמי הסוד מצביעים על קטעי פסוקים שראשי התיבות שלהם הוא אלול,
הרומזים לנו על העבודה הפנימית של החודש.
אחד מקטעים אלו נמצא בפסוק העוסק ברוצח בשגגה – אדם שרצח בלי כוונה וכעת עליו להמלט לעיר מקלט:
"ואֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אנָּה לְיָדוֹ–וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כ"א:13).
לְמה רומזת הופעת ראשי התבות אלול בפסוק זה?
האנושות אינה סובלת רוצחים,
אך כאשר הרג אדם את רעהו בבלי דעת, קובע לו אלוקים 'מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה'
עיר מקלט בה הוא מוגן מפני עונש על מעשיו.
גלותו של הרוצח בשגגה בעיר המקלט משמשת גם כמעין 'מאסר' המכפר על המעשה הנורא של נטילת חיים.
הגם שהאדם לא התכוון להרג, חלילה, העובדה שהדבר יצא תחת ידיו, ואף יכול היה להימנע ביתר זהירות,
תובעת ממנו לעשות תיקון מסוים.
חודש אלול, הוא עיר מקלט המגנה עלינו מתוצאות נפילותינו,
מאפשרת לנו את השקט שכל כך נחוץ לנו,
שכל כך דרוש להרהורים על מעידות העבר.
מאפשרת לנו ראייה מחודשת,
לשיפור מעשינו מכאן ולהבא.
כעס, שקר (גם לבן), רכילות ,אכילת ג'אנק פוד או שיפוטיות והאשמה,
הם נטילת כוחות חיים, שיכלו להוסיף, לבנות ולפתח משהו טוב וחיובי,
למטרה שלילית של הרס וחורבן.
כשאני מתפרצת על הילדה שלי, אני פורמת חוט במארג העדין של היחסים בינינו.
אכילת ג'אנק פוד פוגעת בגופי.
עישון מזיק לא רק לריאותי אלא גם לשכבת האוזון של כלל תושבי כדור הארץ.
רכילות על עמית במשרד מוציאה את דיבתו רעה, מסכסכת ומעכירה את האווירה,
ושיפוטיות והאשמה מונעת בנין של קומת האהבה והחיבור.
כל מעשה כזה הוא סוג של של שפיכת דם.
מצב תודעה שלם, המבין את חומרת העניין, שמביא בחשבון את כל ההשלכות,
היה מונע מאיתנו את הנפילות האלה,
היה בולם את המעידות, את הפרימה ואת השבר.
לא היינו שם,
"וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" (במדבר ט"ו:15)
חודש אלול קורא לי,
לראות את הכל מחדש, מחדש ממש.
לשקם מערכות יחסים שנפגעו,
לטהר את לשוני,
לדאוג לבריאותו של גופי.
לבנות גבולות חדשים בתוכי שיעזרו לי להיות אוהבת יותר, אמפטית, מכילה ומקבלת.
לחדש את הקשר שלי עם אלוקים,
לבנות מחדש את כל מה שנפגם ונשבר מחוסר תשומת לב, מודעות או מחשבה.
נאבקת כל השנה במציאות החיצונית,
אלול, שהוא החודש השישי מניסן,
נותן לי הדרכה איך לבנות את הדבר האמתי בעיר המקלט שלי.
לכל מציאות פיזית בעולם יש ששה ממדים,
גם לאני החדש שלי של חודש אלול.
את הבניין, כמו בבניין, אתחיל מהבסיס.
יציבה ואיתנה, לא נופלת לאמונות תפלות וכוחות אפלים שמבטיחים פתרונות בזק.
הקיר הימני נבנה בידיעה כי אף פעם לא מאוחר להשתנות.
הקיר השמאלי מוקם בזהירות, זהירות מצעדים גדולים מדי, לא ריאליים.
על הקיר הקדמי- אצמיד פילטר, שיסנן את שטף הפרטים הלא רלוונטיים.
תשומת לב מיוחדת אקדיש לקיר האחורי- למחשבות השליליות שעולות אלי מהלא-מודע.
ולסיום אקים את התקרה.
היא האמונה העמוקה כי אני אהובה תמיד לפני אלוקים,
שהוא לי ולכולנו כאב רחמן: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (במדבר י"ג:1)
בתוך המרחב המוגן שהקמתי לי,
אני פוגשת את האני האמתי שלי.
המודֶה על ההצלחות והמעלות להן זכיתי,
המכיר בחסרונותיי,
המודע לחולשותיי.
השקט הזה מאפשר לי לרקום מחדש,
חיבור חדש,
אל האור הגדול הטוב והמאיר.
החיבור החדש הזה מאפשר התפתחותה של אהבה מיוחדת,
הרמוזה בראשי תיבות נוספים של אלול –
"אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו:3)
חודש טוב,
ושבת של אהבה שמחה וידידות.
יהודית