שלום לכם חברים,
מיהו הראשון שבעצים המתכסה בפריחה ענוגה
כשהכל עוד אפרורי ורטוב?
לא התבלבלתי, לא החלפתי בין שבט לתמוז,
ביום ראשון צמתי גם צמתי לציין את צום שבעה עשר בתמוז.
אבל למרות שלא ט"ו בשבט היום, מדברת הפטרת פרשת השבוע הזה, פרשת פנחס
על שקדיה.
על מקל שקד אם נדייק.
"מה אתה רואה ירמיהו ואומר מקל שקד אני רואה" (ירמיהו א:11)
ירמיהו רואה בחזון הנבואה ענף של עץ שקד,
זהו חזון קשה,
שמתאר את החורבן ואת השלכותיו הקשות, שיתממשו בזמן הקרוב, המאוד מאוד קרוב,
ממש כמו עץ השקד שהוא הזריז והמהיר לפרוח מבין כל העצים.
המדרש מאיר לנו נקודה מעניינת:
משעת חניטתם של פירות השקד ועד גמר בישולם עוברים עשרים ואחד יום.
ממש כמו ימי בין המיצרים שהם עשרים ואחד יום שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב.
אבל לא רק דמיון מספרי בין הפרי לתקופה נמצא פה.
קשר רוחני עמוק קיים בין הפרי ומהותו
לשלושת השבעות הללו של ימי בין המיצרים,
הנותנים לנו תובנה עמוקה לחיים.
שקדי הבוסר מרים מאוד, וכאשר הם מבשילים וראויים לאכילה- הם מתמתקים.
על הימים הללו מתנבא הנביא כי יהפכו "לששון ולשמחה" (זכריה ח:19),
אלו ימים שיתהפכו לטוב,
המר יהפוך למתוק,
אבל מדוע לא ראה ירמיהו בחזונו ענף של עץ שקד,
נושא ניצנים פרחים ושקדים?
מדוע ראה ירמיהו מקל?
להמשך קריאה לחצו כאן
הרעיון של הפיכת המר למתוק לא נמצא בפרחים ובשקדים אלא במקל עצמו: במכה, בהכאה, בבסיס הראשוני.
ימים קשים הם לא ימים שבסופם יהיה טוב,
נפילות, כשלונות והחמצות הם לא מחלפים, או ירידה לשולי הדרך.
הם ימים שאני צריכה ללמוד איך מוציאים ומוצאים בהם את מה שבשבילם הם קיימים.
הדרך אינה אמצעי להגיע ממקום למקום היא מטרה בפני עצמה.
הדריכה על השביל, ההליכה בו, ההתקדמות בנתיב,
מגלה את התוכן הפנימי שיש בו.
דריכת הענבים היא הפעולה שבה אני מפיקה את היין,
היין היוצא הוא סודם של הענבים,
בלי לדרוך שום דבר לא יגיע.
מהותם של ימי בין המיצרים הוא הלימוד שלי כי,
הקדוש ברוך הוא לא עוזר לי להגיע לאן שאני רוצה.
הקדוש ברוך הוא יעשה הכל שלא אגיע לאן שאני רוצה,
אלא לאן שאני צריכה.
אין שום סבירות שבעולם שאני ארצה להגיע לשם, ואין שום הגיון להגיע לשם.
אבל שם באמת אצמח, ושם באמת אגדל, ושם יתפתחו באמת חיי.
ימי בין המיצרים חלים תמיד כאשר אנחנו קוראים את ספר במדבר,
הספר המתאר את ארבעים שנות הליכת עם ישראל במדבר,
ארבעים שנה ,שלכאורה, בעיני היו מיותרות.
אבל ארבעים שנה אלו היו שנים שעם ישראל היה חייב לעבור במסע של חייו,
ממש כמו חיי וחייך,
משימת החיים שלי הם לעשות את המדבר ישוב,
לא לעקוף את המדבר,
לא להמתיק את המרירות של השקד, אלא לשלוק את המר ולהגיע אל המתיקות שבתוכו.
ממש כמו לברור אוכל מתוך הפסולת,
להגיע לאט לאט לעוד נקודה, לברר עוד פרט, להבין איך כל מיצר ומיצר הולך ומתמתק הולך ומתמתק,
זוהי ההבנה של ימי הפורענות הללו,
להבין שבעומק שבתוך הדברים יש טוב,
ואם המציאות כל כך קשה וכל כך הפוכה,
זה רק אומר כי אני שם כדי לדלות מהמציאות הנמוכה הזו משהו טוב.
"אשים מדבר לאגם מים" מבטיח הנביא:
"אתן במדבר ארז שיטה והדס, ברוש ותדהר ותאשור יחדיו" (ישעיהו מ"א: 18)
שנזכה לראות את המתוק הטמון בתוך המר.
שבת של שלום אהבה ומתיקות
יהודית