שלום לכם חברים,
כמו לכל דבר, גם לזמנים הקשים במצרים- הגיע קץ. לבני ישראל המעונים בא משה, כדי לבשר להם שעוד מעט קט,
אלוקים ששמע את נאקתם יוציא אותם מתחת לסבלות מצרים, ויגאל אותם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים,
ויביא אותם אל הארץ המובטחת.
משה יוצא גם אל ארמונו של פרעה ומעמיד בפניו דרישה שאינה משתמעת לשתי פנים: "שלח את עמי (שמות ד' ב').
פרעה הנזעם מעלה את רף הדרישות: מהיום נאלצים עובדי הכפייה להשיג בעצמם את חומרי הגלם,
ולהמשיך לעמוד במכסות שנקבעו להם, וכל אלו שלא- "נרפים אתם, נרפים" (שמות ה' יז') והם מוכים באכזריות.
העבודה הקשה שהפכה להיות בלתי אפשרית, החובה לעמוד בתביעותיו של פרעה, הנסיונות של כל אחד למצוא לעצמו פתחי מילוט של הקלה ולו לשעה קלה,
סוג של נחמה פורתא, העסיקה את כל הוויתם. לא נותרה בהם שום פיסה של מחשבה, שמץ של חלום, בדל של תקווה.
לא היתה בהם פניות להקשיב, לשמוע את הקול המנחם, המבשר את בשורת השחרור.
מה גם שהיה בליבם על משה, שבעטיו הורע להם עוד יותר.
והם לא שומעים, הם אינם מקשיבים: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו' ט').
הגדה של פסח מלמדת אותנו כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
"בכל דור ודור" פירושו תמיד; אפילו גם השנה. אפילו שעברו כבר אלפי שנה מאז . כי כל סיטואציה היא שעור,
והוא עובר עלי בין אם אהיה קשובה ומודעת, ובין אם אהיה נוכחת נעדרת.
לפעמים אני כל כך שקועה בתוך הסיטואציה, כל כך טרודה בתגובה, בעשייה, בהספקים,
לכודה באי הבנה, או במערכת יחסים קשה, שאני לא פנויה לבחון דרכים אחרות לפתרון הבעיה,
להקשיב לעצה טובה, לקבל תמיכה או חיבוק, או אולי לחלום על משהו טוב יותר, שיכול להתממש,
ואולי להישיר מבט ולראות שאני ממש לא בכיוון.
כמו חוטב העצים שלא הבין מדוע תפוקתו יורדת, אך לא מצא זמן להשחיז את הגרזן, כי היה עסוק מדי בעבודתו ביער.
יציאת מצרים לא התרחשה רק לפני 3500 שנה.
בכל יום אני יכולה לבוא בין המיצרים ולהיחלץ מהם, אם אמצא את הזמן להשחיז את הגרזן.
שבת של שלום אורה וברכה,
יהודית